בימים טרופים אילו קשה מאוד למצוא את המילים.
עשו לנו מתקפת פתע. לכולנו. מתקפת פתע ללב שלנו, מתקפת פתע לנשמה שלנו ומתקפת פתע לתודעה ולהיגיון שלנו. אנחנו בסוג של "התקף לב" מתמשך מה- 7.10.23
אנחנו עוברים כעת טראומה קולקטיבית כמדינה. ובתוך הטראומה הקולקטיבית המאסיבית הזאת, אנחנו כפרטים מתמודדים עם הקשיים שהתמודדנו איתם קודם, רק בצורה מועצמת יותר ולעיתים בצורה חרדתית יותר. המצב הטראומתי שהמדינה שלנו נמצאת בה, יכולה "להצית" (טריגר) טראומות עבר שלנו, גם אם זה לא נראה קשור בהכרח.
ולא רק טראומות, זה יכול להציף תחושות ורגשות שהיו מודחקים או לא קיבלו מספיק מקום (כגון- עצב, בדידות, תסכול, חוסר משמעות, בכי, דחיסות גופנית ועוד) וכעת המצב בו אנו נמצאים כמו "מכריח" אותם לצאת החוצה.
וזה מביא אותי לנושא של יחסים בתקופות של דחק.
רווקות-
ברווקות יש עוצמות אדירות- חיזוק מערכת היחסים שלי עם עצמי, חיזוק האהבה העצמית, חיפוש משמעות לא מבחוץ אלא מתוכי. תחושת חופש ומרחב. חיזוק המקום שסומך על עצמך ללא תלות באחר. לכל אלא יש ערך רב, ומי שמעוניין בזוגיות כדאי שייכנס אליה אחרי שגיבש לעצמו ולו במעט את הנ"ל.
רווקים ורווקות גם מכירים את תחושת הבדידות, מכירים את התחושה כשחוזרים הביתה אחרי יום ארוך או קשה או מרגש, ואין מי שייתן תוקף או יקשיב. הם כבר מכירים את התחושה בחגים, באירועים, בחתונות, במפגשים עם זוגות שכיף להם ונחמד להם, ויחד עם זאת גם מרגישים כאילו הם לא עד הסוף נוכחים.
בשבועות כמו אלה שאנו חווים התמודדות עם אובדן, שכול, אי וודאות, פחד ועצב, מי מאתנו שחי לבד יכול להרגיש תחושות אלא ביתר שאת.
תחושת הבדידות יכולה להתעצם מכיוון שאנו חווים רגשות בצורה מועצמת יותר ואין בן או בת זוג שיתמכו.
תחושות של חוסר משמעות גם כן יכולות להתעצם- "אני לבד/ למי אחסר?/ מה יש לי לתרום?/ למה אני או הכאב שלי בכלל חשובים בתוך כל הכאב העצום הזה?"
תחושות של פחד/חרדה יכולים להתעצם- "אני לבד בבית/ מה אם יקרה לי משהו/ מי יגן עליי"
ועוד.
כל המערכת הרגשית והגופנית שלנו הרבה יותר דרוכה, קופצנית, יכולת הוויסות וההכלה שלנו את עצמינו יכולה להיפגע.
אז מה עושים-
1. לשבת עם עצמך לפחות פעם ביום ולשאול- "מה שלומי"? בלי לנסות לתקן או לפתור או לשפוט את מה שעולה- פשוט לתת לזה מקום, לתת למה שצריך לעלות או להשתחרר ורק להיות עם עצמך. אפשר תוך כדי לשים יד על הלב ולנשום. פשוט לנשום.
2. לדבר עם חבר.ה/בן משפחה- גם אם לא כל יום, אז כל יומיים- שיח או מפגש עם חבר ושהות יחד נותן תחושת יחד והכרה לרגשות שלנו. הימצאות עם בני משפחה או חברים מיטיבים מגבירה את תחושת הרוגע שלנו ומורידה חרדות.
3. לדאוג לחזור לאיזושהי שיגרה- עבודה, אימון, דברים שהייתם עושים שנתנו לכם עוגן ויציבות. חשוב מאוד למערכת הרגשית שלנו לשמור על איזשהו עוגן של שיגרה כי זה נותן ביטחון.
4. דאגה לנפש- תנועה, מזון, שינה זה בייסיק. כמה שפחות למלא את התודעה בתכנים טראומתיים
5. דייטינג בזמן מלחמה!! כן כן אתם קוראים נכון. זה זמן להמשיך בהיכרויות. דווקא בתקופות כאלה הדייטים הרבה יותר "אמיתיים", כנים, עם רצון אמיתי להיכרות ויש פחות אנרגיות למסיכות וניסיון להרשים.
6. טיפול- להמשיך טיפול או להתחיל טיפול. כמה חשוב שיהיה מרחב שנועד רק כדי להכיל את מה שעובר עליך. גם אם אין מילים, גם אם לא יודעים בדיוק מה להביא- הנוכחות של איש מקצוע שיכול לשקף, לתקף ולתת כלים היא משמעותית מאוד תמיד ובעיקר בתקופה זאת.
זוגיות-
מערכות יחסים מורכבות מהדדיות, תמיכה, אהבה, יחד, חברות ומיניות. כאשר יש גם ילדים מערכת היחסים הופכת להיות גם כמו ניהול עסק יחדיו- משימות, משפחתיות, קצב מהיר, המון צרכים ורצונות. ולעיתים מערכת היחסים עם בן או בת הזוג יכולה להידחק מעט הצידה.
מערכות יחסים גם נתקלות בקשיים- תחושת בדידות בתוך מערכת היחסים, תחושה שלא מבינים אותי או רואים אותי. תחושה של מוגבלות- אינני יכול.ה לעשות מה שבא לי עם מי שבא לי מתי שבא לי. לעיתים בני הזוג מתרחקים אחד מהשני עם השנים וישנה פחות קירבה ואינטימיות.
עכשיו, קחו את כל זה ושימו את זה בתוך השבועות הכל כך מאתגרים נפשית ופיזית והרי לכם מתכון לאתגרים רבים בזוגיות.
אולי אנחנו יותר "קצרים"/עצבניים- זה מובן, אנחנו בתקופה שמאוד קשה להכיל את כל מה שאנחנו שומעים, רואים ומרגישים. ואז לעיתים יש נטייה לשחרר את המתח הזה על מי שקרוב אליך. וייתכן ואתם מוצאים את עצמכם יותר רבים או יותר במתח אחד עם השני.
אולי אנחנו יותר רגישים- בוכים בקלות ותדירות רבה יותר, מתרגשים, מצטמררים. כל המערכת הרגשית שלנו יותר חשופה ותגובתית.
מוצאים את עצמינו יותר בחרדה- חרדים על בני הבית, על הילדים, על בן או בת הזוג שבמילואים. זה יכול להתבטא במועקה, ירידה בתיאבון, שינה לא טובה, מעי רגיז או תחושה של בחילות.
צרכים שונים- כל אדם מגיב לסיטואציות של דחק באופן אחר. ולכן כשחיים עם מישהו (עם או בלי ילדים) לעיתים הצרכים השונים עלולים להתנגש. לדוגמה, האחד זקוק בתקופה זאת ליותר מגע ואינטימיות והאחר יכול להזדקק דווקא לספייס וחיבור לעצמו. הצרכים השונים יכולים לעיתים לייצר חיכוכים.
אז מה עושים?
1. להיות קשובים קודם כל לעצמינו- לבדוק עם עצמי מה אני מרגישה ומה אני צריכה. פעולה זאת תקטין בהרבה השלכה של רגשות שלי על האחר שנמצא איתי.
2. לתת לגיטימציה- גם לעצמי וגם לבן או בת הזוג שלי לבטא רגשות. בלי רגשות אשמה וכמה שפחות ביקורת- מותר לנו להרגיש. מותר לנו לפחד או להיות עצובים.
3. להקשיב לבן/בת הזוג- רק להקשיב. אף אחד לא מצפה ממך לתת פתרון או לרפא את הכאב. לעיתים בזוגיות כל מה שאנחנו רוצים זה מקום בטוח לפרוק.
4. להתחבק- חיבוק, הסתכלות בעיניים, בלי הרבה מילים. יזכיר לכם את החיבור אחד לשני ואת האינטימיות שקיימת ביניכם.
5. לבקש סליחה- "סליחה, התפרצתי עליך. אני מאוד עצבנית/עצובה/כועסת והוצאתי את זה עליך" משפט כזה יכול לשנות את כל האווירה.
6. חיבור לקיים ולחיים- היזכרות יחד כזוג מה העוגנים בחייכם, מה יצרתם יחד, תודה על מה שיש. הרבה פעמים אחרי מלחמות יש "בייבי בום" אנשים חשים צורך להתחבר לחיים- מיניות, המשכיות.
7. להוריד אוטומטיים! – אנחנו בתקופה מאוד מלחיצה, אם ננשום רגע לפני שנגיב, אם נבדוק רגע מה אני מרגישה לפני שאני פועלת, אם נוריד את הקצב הרגיל שבו אנו פועלים, תהייה הרבה יותר אפשרות להבחין בין מה ששייך אליי לבין מה שייך למה שקורה כרגע. להוריד תגובתיות- יוכל למנוע מאתנו להוציא כעסים על האנשים הלא נכונים.
8. טיפול זוגי- לאו דווקא כי מערכת היחסים בבעיה. כי אנחנו לראשונה חווים תקופה כזאת. איש מקצוע אובייקטיבי שיוכל לתת כלים לתקשורת מיטיבה אחד עם השני, שיוכל לעזור לנו לנהל את הבית והמשפחתיות (כולל איך מתווכים הכול לילדים) יכול להוריד מהזוגיות שלכם משקל גדול.
ובכלל, בין אם אתם בזוגיות או לא, להתחבר לתדר של אחדות ואהבה. תדר שמורגש כל כך חזק מאז אותה שבת שחורה. תדר של אמונה. אנשים אדיבים יותר אחד לשני, הכבישים רגועים יותר. יש יותר הבנה.
אז בואו נבין את עצמינו ונחמול לעצמינו על מה שאנחנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות ובוודאי על כל מה שאנו מרגישים או חווים. מבטיחה לכם שזה מתכון למערכת יחסים טובה עם עצמכם ו/או עם בני הזוג שלכם.
אל תישארו לבד עם התחושות הקשות. לקבלת טיפול בהתנדבות הרשמו מכאן.
הכותבת- לילך סוקול, פסיכותרפיסטית גוף ונפש, מטפלת מתנדבת במבצע הקשב.