"גם אם ישרף הכסף
נשב ונצחק במרפסת
אני ואתה והשקט
לא צריך כלום
קרן שמש
גם אם יקח לנו זמן
תראה שהכל מכוון
נשב מסביב לשולחן
מבטיחה שבסוף
יהיה טוב
הפרחים ישובו לפרוח
תראה שיהיה טוב
יהיה טוב
גם אם יש עוד דרך לעבור"
אין ספק שאחד השירים הכי מזוהים עם התקופה הזאת הוא השיר 'יהיה טוב' של יסמין מועלם, והרי איך לא? כולנו רוצים להחזיק בלב את התקווה והתחושה שיבואו עלינו ימים אחרים שבהם נרגיש טוב, ואם אפשר, אז כבר עכשיו.
הרצון בהנאה מראה על ניצנים של החלמה וזה חשוב ונהדר לרצות לעשות טוב עבור עצמנו.
אבל אצל רבים מאיתנו, כשמדגדג לנו הצורך בהרגשה טובה, יחד איתו עולות שאלות כמו "האם כבר מותר לי לצחוק?" או "האם מותר לי ליהנות גם כשמסביב יש אנשים שקשה להם?"
אז דבר ראשון - כן! הצורך לחוות עוד סוגים של רגשות מלבד עצב או חרדה, מסמלים את היכולת שלנו להמשיך בחיים. הצורך להרגיש מחוברים לחוויית הקושי הקולקטיבית היא הגיונית וטבעית, הרי אנחנו חיים בחברה בה כל אחד מושפע מהמצב בצורה כזו או אחרת. אך רגעים קטנים של חסד בהם עשינו משהו נעים עבור עצמנו, לא מונעים את החיבור לחוויה הקולקטיבית.
לאט שוב עולה הצורך לרגעים של צחוק. להקשיב או לצפות במשהו מצחיק עד שנרגיש את הלחיים קצת כואבות. לפעמים יעלה צורך בתחושת גוף טובה ונבחר לצאת לרוץ או ללכת לשיעור יוגה. ולפעמים גם נרצה להיות לצד האנשים היקרים לנו ולחוות קצת קרבה, אולי לבשל יחד אוכל טעים או לשבת ביחד על הספה ולשקוע בסדרה בנטפליקס. כל אלו הן דוגמאות לדרכים לאסוף עוד ועוד רגעים טובים למלא את המצברים שלנו.
לעיתים לצד הרצון להרגיש טוב, עולה תחושת אשמה שנובעת מהחשש 'מה הסביבה תחשוב עלי'?
אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מתנצלים על הרצונות שלנו כי הם נתפסים בעינינו כ'לא מתאימים' כרגע, אבל חשוב שנזכור שהם מגיעים מצרכים אנושיים ואוניברסליים שיש לכל בני האדם. יכול להיות שדווקא האנשים שנחשוש מדעתם, מרגישים עכשיו בדיוק אותו הדבר כמונו.
פרדוקסלית, הרבה פעמים תחושת האשמה גוברת דווקא כשאנחנו מרגישים שאחרים צריכים להיתמך על ידנו. אנחנו רואים אנשים יקרים שקשה להם ולכן מרגישים אשמה כשאנחנו מרגישים טוב והם לא. תחושת האשמה גוברת ופתאום לעשות לעצמנו טוב כבר לא מרגיש נכון. תחושת האשמה מפחיתה מהיכולת שלנו להזין את הנפש ומשאירה אותנו עם פחות כוחות זמינים לתמיכה באחרים. תזכרו, "קנקן ריק לא מוזג מים". אם לא נאסוף רגעים נעימים שעוזרים לנו להיטען בעוד משאבים אז בטוח שלהיות משענת עבור אחרים יהיה דבר כמעט בלתי אפשרי.
לדאוג לעצמנו זה לדאוג ליקרים לנו.
ועוד מילה על רגעי הנאה וקושי משותפים –
אם נוכל לנרמל את הצורך בהנאה, נאפשר לאחרים להגיד שגם הם רוצים שיהיה להם כיף או שמח ולתת להם את ההזדמנות לקחת חלק בדברים שנעימים להם. פעילות מהנה עם אנשים נוספים תורמת לא רק לנו, אלא גם למי שאיתנו בסיטואציה ותגביר את התחושה הטובה של כולם.
הרגעים בהם הצחוק והבכי מתמזגים יחד, הם הביטוי של עומק הנפש שלנו. יהיו עוד רגעים של אושר שאחריהם נרגיש רע על שהרגשנו טוב, או זמנים של עצב עמוק בהם נצחק כל כך הרבה עד שירדו דמעות. אולי פשוט נצטרך להרגיש את כל הדברים האלו בהדרגה, ולהזכיר לעצמנו שרגעים של הקלה ושמחה, לא באים על חשבון הכאב והצער, ושהם יכולים להתקיים בו-זמנית.
אז נשב במרפסת, נרגיש קצת את השמש, נחבק אדם אהוב או את הכלבה, נזיז את הגוף ונזכור שלכולנו עוד יהיה טוב, ושלכולנו מגיע טוב.
רוצים עזרה בלהצליח להרגיש טוב בלי תחושות אשם? מוזמנים להתחיל טיפול עם אחד ממתנדבי מבצע הקשב דרך הקישור כאן.
לקריאה של עוד מהתוכן של דנה וליצירת קשר לחצו כאן
דנה ניב, מנחת קבוצות בסל שיקום בריאות הנפש, מתנדבת במבצע הקשב.