top of page

למסך את החרדה


התבקשתי לכתוב על החיבור שלנו למסכים בימים אלו, ימים לא ברורים, קשים ועם המון סימני שאלה . אכתוב לכם כאדם פרטי, וכאשה בתפקידים מספר- אימא, סבתא ופסיכולוגית ילדים. את המפגש עם מסכים אני מכירה לאורך שנים. ואתחיל בסיפור מן העבר הרחוק. בהיות בני ( כיום כבן 37) תלמיד כיתה ג׳ הוא נהג להכין שיעורי בית על רצפת הסלון מול הטלוויזיה כשברקע מתנגנות ומוקרנות תוכניות בשפות שאינן עברית ושלא היה לו שום מושג או שליטה בהם. הבנתי שדי והתוצאה הושגה אולם בדיעבד ברור לי שהדרך לא היתה נכונה. על הטלוויזיה ( אמנם צבעונית אך עבת בשר כיאה לתקופה). היה שטח אחסון למפתחות הבית, מוצצים של צעירי המשפחה ואפילו עציצים. אלו הושקו באחת הפעמים בהשקיה עודפת ויהי אור ויהי חושך ואין יותר מרקע.

הילדים כעסו והביעו מורת רוחם ובצדק, ואני החמצתי הזדמנות ללמוד וללמדמתוך המצב הנתון.


לו כישורי ההורות היו חדים ומפותחים כבר אז הייתי מבינה כי הדרך הקלה אינה בהכרח הנכונה. החמצתי אפשרות לתווך לילדים את אופן הצפייה, לחשוף לצפייה מבוקרת ומשפחתית ולפלס דרך המסך מסלול ללב הילדים ולתכנים המעסיקים אותם.


תכנים המעסיקים את הילדים. ילדים כמו גם מבוגרים רוצים וחוששים להיחשף למידע בעת מלחמה. אלו שני ניגודים הפועלים בו זמנית: הימנעות לעומת יוזמה ,כמו גם התקרבות בצד התרחקות. ישנה הסקרנות לדעת מה

מתרחש ולזכות בתחושת שליטה בימים של בלבול וחוסר ידיעה, ומאידך מרבה ידע מרבה מכאוב. חרדה היא סוג של מכאוב ועל מנת שידע יהווה עוגן מחזק שאינו מרפה ידיים חשוב לשמור על עיקרון המינון, שהינו תלוי גיל, תכונות אישיות , מצב רוח ביום נתון, אווירה כללית בבית וכדו׳.


מסכים כתחליף לחיים האמיתיים.


בתקופתנו אנו תלויי מסכים רבים ומגוון רחב של סוגי מסכים בגדלים שונים ובאיכויות שונות. כל אלו התרבו בשנים אחרונות כולל בתקופת הקורונה . המלחמה מהווה המשך מסוים ברוח זו ומעצימה נטיה קיימת שגובה מחירים. בעיתות שאינן מלחמה סדרות למיניהם יכולות להפגיש ילדים עם דמויות קבועות אותן הילד פוגש עם שינויים קלים או אחרים של לבוש, שעה ביום, תפאורה , דמויות משנה ואלמנטים נוספים ובכך לשמר עיקרון של קביעות ויציבות. המפגש החוזר עם בסיס קולנועי קבוע במינון הנכון ובנוכחות מטפל עיקרי אמין הנוסף ביטחון מכיל פן חיובי. החשיפה למסכים וחדשות בשבועות האחרונים מהווה חוויה שונה לחלוטין . הכול מציאותי, אין התרחקות למחוזות הדמיון ולעולם הפנימי. הכול חשוף, אמיתי, מועצם ומכיל רמות אכזריות גבוהות שמבוגר בעצמו מתקשה להכיל וודאי חושש לתווך זאת לילדים רכים . ובכל זאת איך עושים זאת ואיך מונעים נתק

בין הילד למציאות החיים החדשה שנכפתה עלינו ?


תיווך המבוגר לילדים בעת חשיפה למסכים. נוכחות פיזית של הורה בעת שילדים נחשפים לחדשות במדיה חשובה. זו מאפשרת אינטימיות , שעת כושר לשיח והזדמנות להורה לחשוף ילדו לעולם הרגשות של המבוגרים. ילד השומע שההורה חושש ואינו בטוח לגבי המצב אך יעשה הכול להגן על הילד נרגע ומקבל תוקף לרגשות שלו. הוא מבין שיש מקום לכל רגש שעולה, לומד לכבד את קשת הרגשות וחווה תחושת ׳ נורמאליות ׳ בתוך הכאוס.


פני ההורה כמראה. ילדים מפרשים סיטואציות לפי תגובות הורים ואף מגיבים לאלו ברמה סומטית. בעת אזעקה ילד רגיש המביט בפני אימו המשדרים אימה וללא יכולת להרגיעו עלול לפתח או לחדד סימפטומים גופניים כמו רעד, בכי לא נשלט ואף הקאות. להורה מגיע להיות רגוע ( קחו רגע לעצמכם לנשום ) למען

עצמו וילדו.


זהירות מוקש --- קקופוניה! אנו מבלים יחד שעות רבות במרחבים ביתיים רגילים או ממוגנים. לעתים הצפיפות רבה מזו אליה אנו מורגלים. כדאי לצמצם במספר המכשירים המשמיעים קולות ורעשים. אם המסך אינו בשימוש ייעודי כדאי לכבות, למזער רעשי רקע ולשמור על שקט מירבי בתוך הכאוס. מערכת העצבים שלנו אינה בניה לאין סוף גירויים.


כשהמסכים ממכרים.

התמכרות לחומרים פסיכו-אקטיביים (אלכוהול וסמים,למשל) והקריטריונים להפרעה שכזו בהירים לנו יחסית שכן יתכנו ביטויים פיזיים ניכרים בתהליכי גמילה למשל . לגבי התמכרות ושימוש יתר במסכים כמו לצורך משחקי מחשב התמונה מורכבת יותר ושונה במידת מה. יחד עם זאת בוגרים וילדים המכורים לנטפליקס וכיו״ב ידווחו על גירוד באצבעות ודחף מידי להרגיע חוסר שקט זה בעזרת משחקים ותוכניות למיניהם . אחת החששות שלנו כהורים הינה הסתגרות יתר, נתק חברתי ואף ריחוק מהדינמיקה המשפחתית . עדיף להיות חלק מעולמו הפנימי של הילד ולברר איתו ממה הוא נמנע ובורח מחד, ומה יכול להיות תחליף אמיתי לעולם הדמיוני אליו הנוער נוטה לברוח, כמו מציאת חברים ״בכאלו״ (חברים מדומים) שכן קשר בין שני משחקים במשחק מחשב אינו תחליף לדבר האמתי.

מה אפשר לספק לילדנו במקום עיסוק יתר במשחקי ם כגון אלו? הדברים הפשוטים ביותר מהווים חלופה ראויה ומכובדת . עצרו לרגע ושאלו את הילד על הרגשתו ומצב רוחו והתעניינו באיכות השינה שלו ואולי הוא אף יספר מה חלם בלילה ותוכלו להציע לו לצייר את החלום או לבטאו בדרך אומנותית אחרת. התחבקו כמה שמאפשרים לכם ובהתאם לגיל ולאישיות הילדים שלכם. חיבוקים עוטפים ואוהבים מזרימים אנרגיה זמינה ובלתי אמצעית ומקרב לבבות.


חלופות למסכים. יש אין סוף אופציות למלא ימים אלו בשגרה חדשה, כמילות

השיר:

"תעשי רק מה שאת אוהבת ויהיה לך טוב".


תכין קינוח מפנק או התענג על עוגת שחיתות.

אפשר לצאת להליכה ולבצע תרגילי הרפיה.

ספרו בדיחה או התגלגלו בצחוק משחרר מאחת שהצחיקה אתכם.

שירו שיר. כתבו שיר לשלום, השמיעו קול צעקה.

היזכרו בזיכרון מצחיק מאמש והמציאו את המחר עם זיכרון מתוק וחדש.


קחו דקה דומיה לזכר הנופלים שציוו לנו חיים באיכות משופרת ככול שניתן ויחד

נמסך את החרדה.


בראש מורכן לזכר הקורבנות ובתפילות לשחרור והחלמת הפצועים והנעדרים,


פנינה הרץ, פסיכולוגית



51 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page